אילו יכולתי להתנסות ליום אחד בגוף עם פין, הייתי סקרנית לגלות איך מרגישים בו מגע, עוררות ואורגזמה. לא מפני שאני רוצה להיות גבר, ולא מפני שאני חושבת שהגוף שלי הוא טעות. הייתי פשוט רוצה להציץ לחוויה שאפשר לשמוע עליה, לשאול עליה ולדמיין אותה, אבל אי אפשר להכיר מבפנים באמצעות הסברים בלבד.
בפנטזיה הזאת יש גם משהו משעשע: לקבל גוף קצת אחר ולבדוק איך מסתדרים איתו ביום רגיל. אבל מאחורי הסקרנות האנטומית מסתתרת שאלה רצינית יותר. האם אני רוצה להרגיש תחושות חדשות, או שאני מדמיינת שיחד עם האיבר אקבל גם מיניות פשוטה יותר, פחות ביקורת עצמית ויותר חופש ליהנות?
הסקרנות היא לגבי הגוף, לא בהכרח לגבי הזהות
כדאי להפריד בין הרצון לדמיין תחושה גופנית אחרת לבין רצון לחיות בזהות מגדרית אחרת. הם עשויים להיפגש אצל אנשים מסוימים, אבל אינם אותו הדבר. מבחינתי, השאלה כאן היא איך העולם מרגיש דרך גוף שונה. אפשר להיות שלמה עם היותך אישה ועדיין לתהות איך מרגישה חוויה שאין לך גישה ישירה אליה.
גם הביטוי ״סקס כמו גבר״ הוא קיצור דרך לא מדויק. לא לכל הגברים יש פין, לא כל מי שיש לו פין הוא גבר, ואין חוויה מינית גברית אחידה. התחושות משתנות בין אנשים, וגם אצל אותו אדם הן יכולות להשתנות לפי מצב הרוח, הבריאות, הקשר והנסיבות. לכן יום דמיוני כזה היה מלמד אותי על גוף מסוים, לא מפענח חצי מהאנושות.
האם באמת קל יותר להגיע לאורגזמה?
חלק מהמשיכה לרעיון נשען על הנחה מוכרת: אצל גברים הכול כביכול ישיר וצפוי. יש עוררות, יש גירוי, ובסוף מגיעה אורגזמה. אלא שגוף אינו מכונה שמבטיחה תוצאה. גם אנשים עם פין יכולים לחוות קושי להגיע לאורגזמה, שינויים בזקפה, הסחות דעת או לחץ לעמוד בציפיות. האנטומיה אינה מעניקה פטור מחוסר ביטחון.
גם המחשבה שאפשר יהיה להגיע לאורגזמות בלי הגבלה אינה מבוססת. לאחר אורגזמה גברים רבים חווים תקופת התאוששות, שבה קשה או לא מתאפשרת תגובה מינית נוספת. משכה משתנה מאוד, ואין טווח קצר אחד שמתאים לכולם. מנגד, יש נשים שיכולות לחוות כמה אורגזמות ברצף. אין כאן סולם פשוט שעליו גוף אחד מוצלח יותר מהאחר.
פערים בתדירות האורגזמה בין נשים לגברים מתוארים במחקרים, במיוחד בהקשרים הטרוסקסואליים, אבל הם אינם מוכיחים שלנשים יש פחות יכולת ליהנות. גם סוג המגע, ההיכרות עם הגוף, התקשורת והזמן המוקדש להנאה משפיעים. אצל נשים רבות, למשל, חדירה לבדה אינה מספיקה לאורגזמה, וגירוי הדגדגן משמעותי יותר. מה שנראה לפעמים כמו מגבלה גופנית עשוי להיות גם פער בין מה שנעשה לבין מה שנעים.
אני רוצה להכיר תחושה, לא להחליף תפקיד
יש בסקרנות הזאת גם רצון להבין איך מרגיש להיות בצד האחר של מגע מוכר. אבל לא נכון לחלק את הסקס לגבר שפועל ולאישה שמקבלת. יוזמה, פעילות, הובלה ופגיעוּת אינן שייכות לאיבר מסוים. אפשר להוביל בלי לחדור, ואפשר להיות בעמדה חודרת ועדיין להרגיש חשוף, מהסס או תלוי בתגובת הצד השני.
לכן, אם הייתי מקבלת את היום הדמיוני שלי, לא הייתי מצפה שהוא יסביר לי מה בן זוג מרגיש בכל מפגש. תחושה אישית אינה ניתנת להעתקה מלאה, אפילו בין אנשים בעלי אנטומיה דומה. שיחה סקרנית, בלי להניח מראש שאני כבר יודעת את התשובה, יכולה ללמד אותי עליו יותר מהכללה על גברים.
הפנטזיה האמיתית היא אולי קצת שקט בראש
כאן אני מגיעה לחלק המפתה ביותר בדמיון: לא הגוף האחר, אלא האפשרות להפסיק לרגע לבדוק את עצמי מבחוץ. איך אני נראית, האם אני מגיבה מספיק, האם לוקח לי יותר מדי זמן. קל להצמיד לגברים את היכולת ״לכבות את המוח״, אבל הבדיחה על קופסה ריקה בראש אינה הסבר פסיכולוגי. גם גברים חושבים, דואגים ומרגישים נבחנים בזמן סקס.
וגם לנשים אין חובה להיות עסוקות במחשבות בלי הפסקה. קשב לגוף אינו תכונה גברית, והרפיה אינה מבחן שצריך לעבור. לפעמים דווקא הדרישה מעצמנו להירגע מוסיפה עוד משימה לרשימה. אם קשה ליהנות, אין פירוש הדבר שאנחנו עושות משהו לא נכון או שפשוט לא התאמצנו מספיק להשתחרר.
מה אפשר לקחת מהסקרנות הזאת כבר עכשיו
במקום לחכות לגוף חלופי, אפשר לשאול מה חסר בחוויה הנוכחית. יותר זמן? מגע אחר? אפשרות לומר ״ככה נעים לי״ בלי מבוכה? לפעמים מועיל להסכים מראש שאין יעד שחייבים להגיע אליו, ואפשר לעצור או לשנות כיוון. אם יש כאב או קושי מתמשך שמטריד, אין צורך להסביר אותו רק באמצעות מחשבות יתר; אפשר לפנות לבירור רפואי או לייעוץ מיני מקצועי.
עדיין הייתי סקרנית לקבל את אותו יום בגוף אחר. אבל אני כבר לא מניחה שהוא היה מגיע עם ביטחון עצמי מובנה או עם הוראות הפעלה פשוטות. אולי מה שאני מבקשת דרך הפנטזיה הזאת הוא רשות להיות סקרנית גם בגוף שלי: פחות להשוות לחוויה מדומיינת של מישהו אחר, ויותר לברר מה באמת נעים לי.
