איך קוראים לאוננות של נשים בלי להישמע רפואיים מדי, מביכים או מזלזלים? השאלה הזאת עמדה מאחורי יוזמה של הארגון השוודי לחינוך מיני RFSU. המילה שנבחרה, Klittra, המוכרת גם בתעתיק „קליטרה”, נועדה להציע דרך פשוטה לדבר על עונג עצמי נשי. לא מדובר בפעילות חדשה, אלא בניסיון לתת לחוויה מוכרת שם שנוח להשתמש בו.
הכינוי „מין לבד” מסביר בקווים כלליים למה הכוונה, אבל המונח הישיר בעברית הוא אוננות. החידוש השוודי מעלה שאלה רחבה יותר: האם המילים הזמינות לנו מאפשרות לדבר על מיניות נשית בטבעיות, או שהן משאירות את השיחה בין מונחים קליניים לבדיחות?
איך נבחרה המילה Klittra
RFSU, הארגון השוודי לחינוך מיני, הזמין את הציבור להציע מילה שתתאר אוננות נשית. המטרה לא הייתה לקבוע שאין בשוודית דרך לתאר את הפעילות, אלא למצוא כינוי ייעודי, נגיש ובעל הקשר חיובי. בעקבות הקריאה התקבלו כ־1,200 הצעות, וב־2015 הוכרזה המילה Klittra כזוכה.
זהו פרט שמשנה את האופן שבו כדאי לקרוא את הסיפור: המילה אינה המצאה מהזמן האחרון, גם אם היא עדיין חדשה לקוראות ולקוראים מחוץ לשוודיה. בחירה בתחרות ציבורית גם אינה הופכת מונח מיד למילה שכולם מכירים או משתמשים בה. אימוץ של מילה מתרחש בשיחות, בתקשורת ובחיי היומיום, ולא רק בהכרזה של ארגון.
למה הדגדגן נמצא במרכז השם
המילה שנבחרה מפנה את תשומת הלב לדגדגן, איבר בעל תפקיד מרכזי בעונג המיני של נשים רבות. בכך היא מציעה חלופה לשיח שמציג מיניות נשית בעיקר דרך חדירה או ביחס להנאה של בן או בת זוג.
עם זאת, שם שמתמקד בדגדגן אינו הוראות הפעלה. העדפות, תחושות ודרכי הנאה משתנות מאישה לאישה, וגם אצל אותה אישה בזמנים שונים. אין דרך אחת נכונה לחוות עונג עצמי, ואין צורך להתאים את החוויה האישית לרעיון שמאחורי מילה מסוימת.
מה מילה חדשה יכולה לשנות
כשיש מילה שאפשר לומר בלי להתנצל, לפעמים קל יותר גם לשאול שאלה. למשל, לתאר העדפה בשיחה זוגית, להעלות אי־נוחות מול אשת מקצוע או להבין מידע על הגוף. השפה אינה מבטלת מבוכה מעצמה, אבל היא יכולה לתת נקודת פתיחה פחות שיפוטית.
מצד שני, לא כל אישה זקוקה לכינוי ייחודי לאוננות, ולא כולן ירגישו שהוא מתאים להן. יש מי שיעדיפו את המונח הכללי, אחרות יבחרו בביטוי אישי, ויש מי שלא ירצו לדבר על הנושא כלל. שיח מכבד משאיר מקום גם לפרטיות, בלי להפוך פתיחות לחובה.
ואיך מדברים על זה בעברית
בעברית כבר קיימת המילה „אוננות”, והיא יכולה לתאר פעילות של נשים וגברים. לכן אין צורך לייבא מונח משוודית כדי לנהל שיחה ברורה. „עונג עצמי” עשוי להתאים להקשרים מסוימים, ואילו בשיחה רפואית דווקא המונח הישיר יכול למנוע אי־הבנות.
- בשיחה אישית אפשר לבחור יחד מילים שנוחות לכל המשתתפות והמשתתפים, בלי להניח שכינוי מסוים מקובל על כולם.
- בשאלה על הגוף עדיף לתאר במדויק את התחושה או את האזור שאליו מתכוונים, במקום להסתפק ברמיזות.
- כשמישהי בוחרת לשתף, הקשבה עניינית מועילה יותר מבדיחה או מהשוואה לחוויות של אחרות.
העניין בקליטרה אינו מחייב להחליף את אוצר המילים שלנו. הוא מזכיר שאפשר לדבר על אוננות נשית כחלק מהמיניות, בלי להציג אותה כבדיחה, כתקלה או כמשהו שדורש הצדקה.
