חמישה חודשים אחרי חתונתה, שרי פננה כבר תכננה חגיגה אחרת לגמרי. הפעם לא הייתה זו מסיבה לכבוד הזוגיות, אלא מפגש עם חברים לציון סיומה. מבחינתה, זו הייתה דרך להיות עם האנשים הקרובים אליה ולהביט קדימה, גם כשהליך הגירושין עדיין לא הושלם.
לפי הדיווח על סיפורה, שרי הייתה בת 26 כשהחליטה לערוך מסיבת פרידה מבעלה, ליי פררי. אחרי תשע שנים יחד ונישואים קצרים, היא ביקשה לציין את השינוי בחייה באמצעות מוזיקה, ריקודים וחברה טובה. בן הזוג שממנו נפרדה לא הוזמן.
קשר של תשע שנים ונישואים שהסתיימו במהירות
על פי גרסתה של שרי כפי שהובאה בדיווח, הפרידה התרחשה לאחר שהאשימה את ליי בבגידה. עוד נטען כי בתוך שלושה שבועות הוא כבר עבר להתגורר עם בת זוג אחרת. אלה טענות מתוך סיפורה, ולא עובדות שניתן לאמת על סמך הטקסט לבדו; גם תגובתו המלאה של ליי אינה מופיעה בו.
ההבחנה הזאת חשובה, משום שהסיפור מתמקד בדרך שבה שרי בחרה להתמודד עם הפרידה, ולא בבירור נסיבותיה. היא תיארה עצב בעקבות סיום הקשר, לצד רצון שלא להישאר רק בתוך הכאב. המסיבה, מבחינתה, נתנה מקום לתחושת החופש שהגיעה אחריו.
לאירוע הוזמנו חברים וחברות קרובים, והקישוטים הותאמו לנושא הפרידה. בריאיון שיוחס לה בדיילי מייל סיפרה שרי שרצתה לחגוג את התחושה שהתחזקה. היא תיארה ערב שבו רקדה עם חברותיה ונהנתה מהאפשרות להתחיל פרק אחר בחייה.
מה בעצם חוגגים במסיבת גירושין
השם עשוי להישמע מתריס, אבל מסיבת גירושין אינה חייבת להיות חגיגה על חשבונו של בן הזוג לשעבר. עבור מי שבוחר בה, היא יכולה לציין יציאה מתקופה קשה, החלטה שהבשילה או חזרה לחיי חברה אחרי חודשים של עיסוק בפרידה. לפעמים מדובר באירוע גדול עם עוגה וקישוטים, ולפעמים רק בערב קטן עם האנשים שיודעים מה עבר על המארח.
אין למסיבות האלה מתכונת מחייבת. הומור, הרמת כוסית וריקודים יכולים להתאים לאדם אחד ולהרגיש צורמים לאחר. גם אין צורך להפוך את החתונה על ראשה או להשתמש בשמלה, בטבעת ובתמונות כדי להוכיח שהקשר הסתיים. אפשר פשוט להיפגש.
לעיתים בני הזוג שנפרדים אף בוחרים לציין את הסיום יחד. דוגמה מוכרת היא המסיבה המשותפת שערכו המוזיקאי ג’ק וייט והדוגמנית והמוזיקאית קארן אלסון ב-2011, עם ההודעה על פרידתם לאחר שש שנות נישואים. עם זאת, אירוע משותף הוא בחירה אישית, לא מבחן לפרידה מכבדת ולא ציפייה שצריך לעמוד בה.
אפשר לחוש הקלה ועדיין להתאבל על הקשר
מסיבה אינה אומרת בהכרח שהעצב נעלם. אחרי קשר ממושך אפשר להרגיש חופש לצד געגוע, או ביטחון בהחלטה לצד אכזבה ממה שלא הצליח. ערב שמח לא מבטל את השנים המשותפות, כשם שיום קשה אחריו אינו הופך את החגיגה לטעות.
לכן השאלה אינה אם מקובל לחגוג גירושין, אלא אם זה באמת מתאים לאדם שנמצא במרכז האירוע. מי שרוצה שקט אינו צריך לארגן מסיבה כדי לשדר שהמשיך הלאה. ומי שרוצה לרקוד עם חברים אינו חייב להציג עצב כדי שייקחו את הפרידה שלו ברצינות.
אם מחליטים לחגוג כדאי לקבוע כמה גבולות
- להזמין אנשים שאפשר להרגיש לידם בנוח. לא כל מכר צריך להיות נוכח בערב שעשוי לעורר גם רגשות מורכבים.
- להחליט מראש מה נשאר פרטי. אפשר לבקש שלא לפרסם תמונות או פרטים על הפרידה בלי אישור.
- לוותר על השפלה פומבית. חגיגה סביב החיים שאחרי הקשר אינה מחייבת נאומים, בדיחות או פרסומים נגד בן הזוג לשעבר.
- להתאים את ההוצאה למצב. אין סיבה להוסיף לחץ כספי בתקופה שבה ממילא עשויות להיות הוצאות ושינויים רבים.
במקרה של שרי, המסיבה הראשונה התקיימה עוד לפני השלמת הגירושין. לפי הדיווח, היא תכננה מפגש נוסף לאחר האישור הרשמי, עם ג’קוזי ופרוסקו לצד חברים ובני משפחה. היא אף הביעה רצון לציין את התאריך בשנים הבאות.
זו הייתה הבחירה שלה לציין את הפרידה. אצל אדם אחר אותו צורך עשוי לקבל צורה של ארוחה שקטה, טיול או ערב בבית עם חברה קרובה. לא גודל האירוע קובע, אלא האפשרות לבחור איך לעבור את התקופה בלי להידרש להפגין שמחה או עצב למען אחרים.
