דייט יכול להסתיים בלי רצון להיפגש שוב. זה מאכזב לפעמים, אבל לא כל היכרות צריכה להפוך לזוגיות. השאלה היא איך אומרים זאת. במקרה של מישל תומאס, הודעה שקיבלה אחרי פגישה עם גבר שהכירה בטינדר הפכה דחייה אישית לדיון ציבורי על ביקורת גוף, משיכה והגבול שבין כנות לחוסר התחשבות.
תומאס בחרה להשיב בפומבי לאחר שהגבר הסביר מדוע אינו מעוניין להמשיך את ההיכרות, תוך התייחסות פוגעת למבנה גופה. התגובה שלה לא הייתה דרישה שיימשך אליה. היא ערערה על ההנחה שהיעדר משיכה מצדיק לשלוח לאדם אחר חוות דעת מפורטת על הגוף שלו.
הפגישה שנראתה מבטיחה וההודעה שהגיעה אחריה
לפי התיאור שפרסמה תומאס, השניים נפגשו בלונדון, בילו ליד נהר התמזה, והערב הסתיים בנשיקה. מבחינתה הייתה זו התחלה נעימה. אלא שבהודעה שהגיעה לאחר הפגישה, לצד מחמאות על אישיותה ועל השיחה ביניהם, הוא הסביר שגופה אינו תואם את העדפותיו.
הפער בין המחמאות לבין הביקורת הוא חלק ממה שהפך את ההודעה לפוגעת. במקום להסתפק בכך שלא הרגיש את המשיכה הדרושה להמשך, הוא העמיד את גופה במרכז ההסבר. כך, ערב ששניהם בחרו להשתתף בו הפך בדיעבד למעין הערכה של המראה שלה — הערכה שהיא לא ביקשה לקבל.
אין צורך לשחזר כל משפט בהודעה כדי להבין את הבעיה. אפשר להחמיא לאדם על החוכמה, ההומור או השיחה, ובכל זאת לפגוע בו בהמשך אותו מסר. המחמאות אינן מבטלות את הפגיעה, ולעיתים הן אפילו מחדדות אותה: האדם שמקבל את ההודעה נשאר עם התחושה שכל מה שהיה נעים במפגש נדחק הצידה לטובת שיפוט גופני.
מותר לא להימשך, לא חייבים לפרט למה
משיכה אינה התחייבות, ואף אחד לא חייב להמשיך לצאת עם מישהו רק מפני שהפגישה הייתה נעימה. גם העדפות גופניות הן עניין אישי. אבל בין העדפה פרטית לבין האופן שבו מבטאים אותה יש מרחב של בחירה ואחריות.
כנות לא מחייבת למסור כל מחשבה שעלתה בראש. אחרי דייט ראשון אפשר לומר: ״היה לי נעים להכיר, אבל אני לא מרגיש התאמה רומנטית״. זה מסר ברור שאינו מבטיח פגישה נוספת, וגם אינו מטיל על הצד השני משימה לשנות את עצמו.
לעומת זאת, הסבר שמפרט אילו חלקים במראהו של אדם אינם מוצאים חן בעינינו אינו בהכרח מועיל יותר. כשלא התבקשה חוות דעת כזאת, קשה לראות במה היא מסייעת למקבל ההודעה. זכותו של אדם לסיים היכרות אינה מקנה לו סמכות לקבוע שהגוף שמולו טעון תיקון.
מה עמדה מאחורי התגובה הפומבית של תומאס
בתגובתה, תומאס תיארה את העלבון אך סירבה לאמץ את השיפוט שקיבלה. היא לא ניסתה לשכנע את הגבר שטעמו שגוי, אלא להבהיר שטעמו אינו מדד לערכה. יש הבדל בין ״אני לא נמשך אלייך״ לבין מסר שמשתמע ממנו שמשהו בך אינו בסדר.
היא התייחסה גם לכך שהוא אב לבת, ולמסרים שמבוגרים מעבירים לצעירות על הגוף שלהן. זו אינה טענה שאסור לחוות העדפות, אלא שאלה על שפה ועל אחריות: האם מדברים על גוף כעל חלק מאדם שלם, או כעל תנאי לקבלת יחס מכבד?
הסיפור אינו מוכיח שכל מי שמשתמש בטינדר מתנהג כך. אפליקציות היכרויות מפגישות אנשים שמחפשים דברים שונים — קשר רציני, היכרות מזדמנת או משהו שעדיין לא הגדירו. עצם החיפוש אחר קשר מזדמן אינו הבעיה. הבעיה מתחילה כשחוסר התאמה הופך לתירוץ לזלזול, ללחץ או להערות אישיות שלא התבקשו.
איך אפשר להגיב להודעה שפוגעת בדימוי הגוף
לא כולם רוצים לפרסם תגובה, ואין צורך להפוך חוויה כואבת למאבק ציבורי כדי להציב גבול. אפשר לבחור בתגובה קצרה, ואפשר גם לא להשיב כלל. מי שכן רוצה לענות יכול לכתוב: ״אני מקבלת את זה שאינך רוצה להמשיך, אבל ההערות על הגוף שלי היו מיותרות ופוגעות״.
- לא חייבים לענות מיד. אפשר להניח את הטלפון בצד ולחזור להודעה רק אם רוצים בכך.
- אין חובה להתווכח על המראה שלכם. לא צריך להוכיח לשולח שהוא טועה או לשכנע אותו להימשך אליכם.
- אפשר להיעזר באדם קרוב. שיחה עם חברה או חבר עשויה לעזור להפריד בין העלבון לבין המסקנות שמתחילים להסיק ממנו על עצמנו.
- מותר לסיים את התקשורת. אם ההודעות הופכות למטרידות או פוגעניות, אפשר לחסום ולדווח דרך האפשרויות הזמינות באפליקציה.
גם אם בוחרים לשתף את הסיפור בפומבי, כדאי לחשוב לפני פרסום פרטים מזהים, תמונות או צילומי מסך. אפשר לדבר על ההתנהגות ועל הפגיעה בלי לחשוף מידע אישי שאינו נחוץ לדיון.
הגבול שעולה מהסיפור של תומאס פשוט: מותר לסרב להמשך היכרות, ומותר להיפגע מהדרך שבה הסירוב נמסר. הודעת דחייה מכבדת צריכה להבהיר שהקשר לא יימשך — לא להשאיר אחריה רשימת פגמים שהצד השני אמור לשאת איתו לדייט הבא.
